пятница, 26 марта 2021 г.

מחשבות על תוצאות הבחירות לכנסת ה-24

מאת יעקב פייטלסון

אני מסתכל על התוצאות הבחירות שהסתיימו זה עתה, שומע את קולות ראשי הרשימות השונות וחושב עד איזה רמה של ציניות ונבזות מגיעים אנשים שהמניע שלהם מוצגת כנאורה ומוצדקת, לכאורה, לפחות בעיניהם ובעיניי תומכיהם. אך כאשר בודקים את תוצאות הבחירות במבט ישיר רואים שתי מחנות על פי הבסיס הלאומי ודתי, היהודי והערבי, כאשר המחנה היהודי מתחלק לשני גושים כאשר באחד מהם חבריו התאחדו באופן די משונה מסביב לנושא האחד והיחיד.

המחנה הערבי המיוצג על ידי 10 חברי הכנסת מתחלק בפעם הראשונה לשתי קבוצות –  קבוצת הרשימה המשותפת בת 6 חברי הכנסת הכוללים את הקומוניסטים ולאומנים הערבים ומפלגת רע"מ בת 4 חברים המייצגים התנועה האסלאמית המתונה. מטרתה  העיקרית של הרשימה המשותפת היא הקמת מדינה ערבית אשר תשים קץ לישות הציונית בארץ ישראל. חברי הגוש הזה אינם מוכנים להשתלב במוסדות המדינה ללא ביטול צביונה היהודי והציוני שלה.

מפלגת רע"מ מייצגת פעילים בחברה הערבית אשר הפנימו כי המטרה הלאומנית איננה ישימה במצב הנתון ובמקומה רואה כיעד חשוב הרבה יותר להגיע להשתלבות במסגרת מדינה היהודית ומוסדותיה כאזרחים בעלי זכויות שוות עם בני הרוב היהודי עם יכולת להשפיע לקידום אינטרסים הכלכליים והתרבותיים של בני עמם. לצורך זה חברי הקבוצה הזאת מוכנים לשתף הפעולה עם המפלגות הציוניות בכל הנושאים האזרחיים הרגילים מבלי לדרוש ביטול צביונה היהודי והציוני של המדינה.

המחנה היהודי מתחלק, כאמור, לשני גושים כאשר מה שמאחד את גוש האחד מהם זאת היא שנאה תהומית לראש הממשלה בנימין נתניהו לעומת הגוש השני אשר באופן עקבי תומך בו.

גוש של "תומכי ביבי" מונה 59 חברים ומורכב ממפלגת ליכוד, שזכתה במספר קולות הגדול ביותר של המצביעים מכלל הרשימות אשר התמודדו בבחירות, שתי רשימות של ציונות הדתית ושתי רשימות חרדיות. הנושא העיקרי המאחד את מפלגות בגוש זה הוא שמירה על אופייה היהודי והציוני של מדינת ישראל המנוהלת במסגרת משטר הדמוקרטי.

גוש של "שונאי ביבי" מורכב מ-51 חברי כנסת המתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות הכוללות 6 מפלגות שיעדיהם ודעותיהם הפוליטיים לעיתים קרובות עומדים בניגוד מוחלט זה לזו. הקבוצה הגדולה בגוש הזה כוללת את רשימות בעלות אידאולוגיה ציונית ליברלית - "יש עתיד" עם 17 חברי הכנסת ו"כחול-לבן" עם 8 חברי הכנסת. רשימות הללו התפלגו זו מזו בעיקר בעקבות חילוקי הדעות על הטקטיקה הפוליטית הטובה יותר בדרך להשגת השלטון במדינה.

הקבוצה השנייה מורכבת משתי רשימות שהן ציוניות, במוצהר לפחות: "ישראל ביתנו" עם 7 חברי הכנסת ו"תקווה חדשה" עם 6 חברי הכנסת. מה שמאפיין את שתי הרשימות הללו זהו בעיקר הקמתם על בסיס היריבות האישית של מנהיגיהם עם ראש הליכוד בנימין נתניהו אותו הם מאשימים בכך שלא הצליחו לממש את שאיפותיהם במסגרת מפלגת-האם, הליכוד, כפי שהם היו רוצים. הרשימות הללו נבנו על ידי מנהיגיהם על פי רצונם ללא תהליך דמוקרטי כלשהו.

הקבוצה השלישית מורכבת משתי מפלגות – העבודה עם 7 חברי הכנסת ומרץ עם 6 חברי הכנסת. מפלגת העבודה עדיין מצהירה על עצמה כמפלגה ציונית שדוגלת בקיום מדינה בה באופן דמוקרטי ישלוט המשטר הסוציאליסטי.

רשימת מרץ למעשה הצהירה על עצמה כרשימה לא ציונית אשר מתיימרת לייצג את כלל אזרחי המדינה. מבחינה אידאולוגית שתי הרשימות קרובות מאוד זו לזו ושואפות להגיע למדינה של כל אזרחיה, תוך הדגשה שמבחינתם משטר הדמוקרטי בה חשוב בעיניהם יותר מאשר הצביון היהודי של המדינה.

בדיקת ההתפלגות המנדטים מראה כי בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל הגוש של "תומכי ביבי" זכה בניצחון מוחלט מול הגוש "שונאי ביבי" ביחס של 59 מול 51 חברי הכנסת. יותר מכך, בפעם הראשונה מפלגת רע"מ המייצגת חלק מהאוכלוסייה הערבית מתוך ראיה מפוקחת ופרגמטית של מנהיגיה מוכנה לשתף פעולה עם ממשלתו של נתניהו מבלי לערב בכך את השקפות הלאומניות שמאפיינות את הרשימה המשותפת הערבית. בכך ממשלת נתניהו יכולה לזכות בתמיכת 63 חברי הכנסת.

מה שעומד בדרך להקמת הממשלה הזאת הוא חוסר הבנה מצדם של חלק מראשי התנועה הדתית הציונית מה היא האחריות הפוליטית של נבחרי הציבור השואפים לממש את הדברים החשובים ביותר למענם הם נבחרו לכנסת. שוב העמדה המנותקת מהמציאות הראלית של החיים עלולה להביא לאסון דוגמת הקמת ממשלת אוסלו על כל תוצאותיה ההרסניות. הגיע זמן שחברים הללו יפנימו לקח שהרס בזמנו את תנועת התחיה ובסופו של הדבר גם את המפד"ל. פוליטיקה זאת אומנות של האפשר וגם כאשר אתה צודק לא מזיק כלל להיות גם חכם אם אתה באמת רוצה להשיג את מטרותיך.

לעומתם עריקי הליכוד שהתיימרו להציג "תקווה חדשה", אך, כפי שברור עכשיו, יותר לעצמם מאשר לעם ישראל, מוכנים ללכת כל הדרך להשגת מטרתם – הורדת נתניהו מהשלטון. לצורך זה הם מוכנים ללכת להקמת ממשלה שתקבל תמיכה מוגבלת לטווח קצר לא רק מהמפלגה האנטי ציונית, כמו  מרץ, אלא גם להגיע עד לכריתת הסכם עם הרשימה המשותפת של הקומוניסטים והלאומנים הערבים.

המצב האבסורדי שנוצר הוא בכך ש-6 חברי רשימתו של גדעון סער מכריזים על עצמם כמייצגי הרוב במדינת ישראל. אם דעתם לא לגמרי השתבשה, הם עושים זאת ביודעין שהרוב שהם מדברים עליו בנוי על כרעי תרנגולת של התמיכה הערבית והאנטי ציונית. אך גם התמיכה הזאת איננה מאפשרת להם להקים ממשלה חליפית כי כל מרכיבי הקואליציה המוצעת שלהם לא מסוגלת לתפקד מעשית בשום נושא פרט מאחד בלבד – הורדת נתניהו מתפקידו כראש הממשלה.

התנהגותם של גדעון סער, זאב אלקין  ואביגדור ליברמן משולים למעשה קורח, דתן ואבירם ביחס למנהיגותו של משה. ראוי היה שלקראת חג הפסח הם יקראו מחדש את הכתוב במסכת אבות בקשר למחלוקת שלא לשם שמים אלא לצרכים אנוכיים:

 "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם".

מבחינה הפוליטית מה שמחכה להם בסוף הדרך יהיה דומה למה שקרה לקורח ולחבריו במרד.

לאור המצב שנוצר בעקבות תוצאות השפעת המגפה העולמית על הכלכלה של מדינת ישראל, על ההתפתחות היחסים הבינלאומיים בעקבות המהפך השלטוני שהתרחש בארה"ב, ואיום הביטחוני מצידה של איראן, ישראל יותר מתמיד זקוקה לממשלה יציבה, יעילה והומוגנית עד כמה שאפשר, שבראשה יעמוד האיש המנוסה והמוכשר ביותר מכל הפוליטיקאים הנמצאים על הבמה הפוליטית של ישראל בעת הזאת.

העם אמר את דברו ובחר בבנימין נתניהו, תוך כדי דחיית כל המועמדים האחרים. מי שלא הפנים זאת ולא השלים עם זה ייענש על ידי העם בעתיד הלא רחוק. ההיסטוריה של ישראל מלמדת שהנזק למדינת היהודים מפעילותם של עריקים למיניהם עלול להיות בלתי ניתן לתיקון.

ניתן למנוע את הנזק הזה אם המצפון ושכל הישר של מספר חברי הכנסת היהודים יגבר על הרגשות העלבון שלהם, גם אם הם היו מוצדקים. כי בסופו של דבר מדינת ועם ישראל הם מעל הכל!


четверг, 27 декабря 2018 г.

הבריחה מפורט המוות


הבריחה מפורט ה-IX


בליל חג המולד, 25 לדצמבר 1943, התבצעה אחת הבריחות הנועזות ביותר בתולדות מלחמת העולם השנייה, בריחתם של האסירים ממחנה המוות המבוצר והשמור ביותר – פורט ה-IX שליד העיר הליטאית קאונאס.
כל 64 אסירים, שורפי גופות הקרבנות של הנרצחים על ידי הנאצים, הצליחו להתגבר על כל המכשולים שעמדו בפניהם. הם יצאו מהתאים הסגורים בדלתות הברזל הנעולות והממוקמים בקומת הפורט הקבורה מתחת לאדמה. הם עלו מבלי להקים רעש במדרגות הברזל לקומה השנייה של הפורט, חדרו דרך דלת הברזל שלא הייתה ניתנת לפתיחה למנהרה המובילה לחצר האחורית של הפורט, חמקו בסתר בשטח שהיה הגלוי לעיניהם של השומרים הגרמנים של היחידה המיוחדת "זונדרקומנדו B1005", ירדו במדרון החלקלק למרגלות של החומה המקיפה את המבצר בגובה של 6 מטר שמעליה הוצבה גדר תיל דוקרנית, ויצאו לחופשי.
כל פרטי הבריחה, מה שקדם לה, מה שקרה תוך כדי ואחרי הבריחה האגדית הובאו ב-12 ספריו שפורסמו ב-7 שפות אותם כתב היוזם, המארגן ומפקד הבריחה אלכס (אלתר-חנוך) פייטלסון. כל הכתוב בספריו של אלכס פייטלסון היה מבוסס לא רק על זיכרונותיו, אלא נתמכו במסמכים מקוריים רבים אותם הוא מצא וליקט בארכיונים של ליטא, רוסיה, גרמניה, בלרוס, פולין וצ'כיה

אלכס פייטלסון גם חיפש, מצא והציג סיפורים לא רק על גורלם של הבורחים מפורט, לוחמי המחתרת ופרטיזנים מגטו קובנה, אלא גם על גורלם של הצוררים האחראים על רצח היהודים בליטא בכלל ובקובנה ופורט ה-IX בפרט.

הוא הצליח להביא לזיכויו מכל אשמה של אחד מחבריו לפורט, סרן אנטולי גרניק, אשר הוצא להורג בטעות הטרגית על ידי פרטיזנים באשמת שווא בבגידה במולדת. גרניק השאיר אחריו ציורים אשר שימשו כעדות לפשעי הנאצים.

על פי בקשתם של קרוביהם, חיפש אלכס פייטלסון וגילה מה היה גורלם של היהודים מצרפת שהובלו ברכבת  Convoy 73ונרצחו בליטא. ביער ליד העיירה פרבנישקיס בליטא במקום הירצחם של יהודי צרפת הוקמה אנדרטה אותה מבקרים משלחות מצרפת מדי שנה ושנה.

כפי שכתב היסטוריון, פרופסור ישראל גוטמן, בספרו:“Heroism of the Jewish People in World War II“  "הבריחה מפורט ה-IX ביוזמתו של גרעין חברי המחתרת הייתה אחת הפעולות האמיצות והבולטות ביותר של לוחמי קובנו".

ד"ר דינה פורט מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב כתבה בקובץ שנתי "משואה" באפריל 1992: "הייתה זו אחת הבריחות הנועזות ביותר בתולדות מלחמת העולם השנייה, בייחוד בהתחשב במבנה המבצר, בגובה חומותיו ובשמירה הקפדנית על האסירים..."

בדברי העורך בהקדמה לספר הזה כתב הירש סמוליאקוב, אשר ערך את המהדורה המקורית של הספר ביידיש "אין שטורעם און גרנגל"  שיצא לאור בוילניוס בשנת 1993:  "כמעט בכל הפרסומים על גטו קובנה מוזכר הפורט ה-9. אולם, זו הפעם הראשונה אנו קוראים כאן סיפור אוטנטי ממצה של בן-אדם, שלא זו בלבד עבר את הגיהינום של הפורט ה-9, אלא ארגן אותה בריחה אגדית".

דמיטרי גלפרן, מי שהיה סגנו של מפקד המחתרת בגטו קאונאס, חיים ילין, והחליף אותו אחרי נפילתו, היה זה שנתן הוראות איפה להחביא את הבורחים מן הפורט שהצליחו להגיע לגטו, שלח אנשים לגדרות של הגטו כדי שיסייעו לבורחים נוספים לחדור פנימה וציווה לדאוג לכל צורכיהם שלהם. בהקדמה לספר של אלכס פייטלסון "אלה שלא נכנעו" אשר יצא בשפה הרוסית בשנת 2001 כתב גלפרן:

"לפניכם ספר לא רגיל של המחבר הלא רגיל. מי שכתב אותו, אלכס (אלתר) פייטלסון, איננו סופר מקצועי, אלא ניצול שואה,  שאבד את הוריו, קרוביו, חבריו, ובעצמו נדון למות, אשר אחרי המלחמה אסף בארכיונים, ספרים, מקבצים לא מעט חומרים ומסמכים. אחד היתרונות העיקריים של עבודתו – הוא זה שבדקדקנות הוא נצמד לאמת ההיסטורית, לא מיפה ולא משחיר את הדמויות הפעילות. הוא איננו מתאים את האירועים לגבולות של המסגרת שנקבעה מראש ואשר תענה לדרישות השקפת העולם המודרנית זו או אחרת... ספרו של פייטלסון נאמן לאמת... כל מי שרוצה להכיר באופן אובייקטיבי אחד מדפים הנוראים,  המדממים, אך הרואיים של היסטוריה של יהדות קובנה, וראשית כל, הנוער, חייב לקראו את ספרו של אלכס פייטלסון שמבוסס על עובדות בדוקות ונכתב בדם ליבו".

הפרקים מספר "בסופה והמאבק" המתארים את סיפור של הבריחה מפורט ה-IX מובאים בהמשך כאן.